אושוויץ

מחנה אושוויץ הוא מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר וגם המוכר ביותר, שמו הפך לשם נרדף לשואה.

עמוד התלייה

עמוד התלייה של מפקד המחנה רודולף הס

מגילות האש- אבא קובנר

מגילה זו שונה מכל המגילות. שבכל המגילות אנו מעלים ממה שאירע לאבותינו בדורות קדומים.

מגילה זו מביאה ממה שקרה לאבותינו ולנו בדור של אושוויץ.

אומר העם היהודי ההרוג בין בשתיקה, בין בדיבור, אל העם היהודי החי.

אתה שלא יכולת להושיע אותנו, הטה נא אוזן ולב לעדותנו, היא שארית חיים.

נסה להבין מהו חידלון ואלו הדברים שהיו מחזקים את רוחנו ברגעי פרידה.

אומרת המגילה לקורא: אל תראה את העדות הזו כהשראה לשנאה.

על נהרות אירופה שם ישבנו ואף בכינו בתורנו להירצח לרגלי ארובות המשרפות.

אף שם הצלנו בדלי זמן שרוף ומהרהרים היינו בעתיד בחשבנו עליכם.

היש לכם רגע זמן פנוי לחשוב עלינו החפים מפשע ונקיים מבושה.

בד שעשוי משער הקורבנות

גבישי הגז

ספר השמות

 מי ברא את אושוויץ- ק' קצטניק

ואני בתוך המשאית המתגלגלת, שלד עירום בין שלדים עירומים, נשלח עכשיו על-ידי הגרמני המפהק אל הקרמטוריון. מביט בו ובפיהוקו, ופתאום שואל עצמי: האם הוא שונא אותי? הרי הוא אפילו אינו מכיר אותי. גם את שמי אינו יודע. אני מוסיף להביט בו ושואל עצמי: האם אני שונא אותו? הרי אני אפילו את שמו אינני יודע,  כשם שאין אני יודע את שמות כולנו, המובלים עכשיו לקרמטוריון. כל מה שאני יודע על הגרמני הזה הוא שבוודאי היה רוצה עכשיו, בבוקר קר זה, להישאר במיטתו החמה, בלי להשכים עם-שחר משום שמשאית עמוסת חומר צריכה לצאת לקרמטוריון.

בו-ברגע תקפתני זוועה שכמוה לא ידעתי מעודי: אם כך הוא, הרי יכול היה הוא לעמוד כאן במקומי, שלד עירום במשאית, ואילו אני, אני יכולתי להימצא שם במקומו, בבוקר קר כזה, דואג לשלוח אותו, ומיליונים כמוהו, לקרמטוריון - וכמוהו הייתי גם אני מפהק, משום שהייתי מעדיף, כמוהו, להוסיף ולשכב במיטה בבוקר קר שכזה.

והוא, כמוני עכשיו, היה מביט לעברי מתוך המשאית המתרחקת?

והאם היה הוא, המוזולמן, חושב אז אודות, איש-הס.ס., כפי שאני חושב עכשיו אודותיו? אהה, אלוהים, אל רחום וחנון, כלום אני הוא, אני הוא שבראתי את אושוויץ?! שהרי לא די שגרמני זה שלעיני, סמל גולגולת-המוות על כובעו וידיו תקועות בכיסי מעיל-ס.ס. שחור, יכול היה להיות במקומי, אלא שאני – וזו הנוראה בזוועות - אני הייתי יכול להיות במקומו!?

אהה, אלוהים, אל-אלוהי שמי-אושוויץ! האר-נא פניך ליציר-כפיך למען אדע מיהו היושב בתוכי ונשלח עכשיו לקרמטוריון - ומדוע? ומיהו היושב בתוכו ושולח אותי לקרמטוריון - ומדוע? אתה היודע כי ברגע זה שנינו, השולח והנשלח, שווים אנחנו כבני-אדם! יצורי-כפיך, בדמותך ובצלמך.

תא הגזים והמשרפה